דיאלוגים משחררים

אליזבט גרונדלר

English - German - Arabic

הם מספרים את סיפורם ומתחילים להבין: בני ה"מבצעים" הנאצים מדברים עם ילדי קורבנות הנאצים, ישראלים מחליפים חוויות עם פלשתינאים, קאתולים ופרוטסטנטים מצפון-אירלנד מקשיבים זה לזה. הפסיכולוג דן בר-און פיתח תהליך דיאלוגי שמאפשר התמודדות עם קונפליקטים טראומטים.

לפתע מחיאות כפיים. שני גברים לוחצים ידיים. כאלף מאזינים שנאספו באולם הקונגרסים העיר וירצבורג קמים ממושבים. בכך מכבדים הם את שני המתדיינים, סמי אדוואן ודן בר-און. הישראלי והפלשתינאי מתחבקים. מחווה בלתי-יאומנת במאי של שנת 2001. שם, במקום שממנו באים השניים מתרחש מאבק מלחמתי. מעגל התרחשויות של אלימות ונקמה בישראל ובפלשתינה גולש כבר לדור השלישי. הישראלים והפלשתינים, במטרה להגן על זכויותיהם, נלחמים אלה באלה. דן בר-און, אשר נולד ב-1938 בחיפה כבן לרופא שעלה לארץ מהמבורג, שרת כקצין בצבא הישראלי בשלוש מלחמות שהתחוללו במזרח-התיכון. סמי אדוואן עובד היום כפרופסור למדעי ההוראה באוניברסיטה בית-לחם, נאבק כפלשתינאי בגדה-המערבית באינתיפאדה הראשונה נגד הישראלים ונענש על כך במאסר בבית-כלא מיוחד בנגב. בינתיים פועלים השניים יחדיו למען השלום בין שני העמים במסגרת PRIME כמייסדיו – ומנהלי האירגון.

PRIME=Peace Research Institute in the Middle East

הדרך מעוינות להתפייסות היתה ארוכה וקשה. TRT To Reflect and Trust כונתה הדרך שבה הלכו. יוזם תהליך ה-TRT הינו דן בר-און, פרופסור לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע. לאחר שעסק בשנות ה-70 וה-80 במכון הטיפולי שניהל בטראומות של קרבנות רדיפות-הנאצים, החל לשאול את עצמו מה בעצם קורה לילדי ה"מבצעים" הנאצים. ב-1985 הגיע בפעם הראשונה בחייו לגרמניה וערך יותר מתשעים ראיונות עם מבוגרים שביו בני ה"מבצעים" הנאצים. יותר מכל עניין אותו איזה מטען פסיכולוגי נותר בהם בעקבות השואה. במסגרת עבודתו יצר בר-און מגע עם מרטין בורמאן, שאביו, רייכסלייטר -ראש מינהלת הרייך הגרמני- בורמאן, היה נאצי בדרג העליון ונאמן קרוב ביותר להיטלר.

"זאת היתה עבודה קשה ותהליך מייגע", נזכר דן בר-און. "כמעט שנה וחצי התכתבנו ושוחחנו בטלפון, וחשתי לפני מועד הפגישה הראשונה חרדה וחוסר-בטחון." מרטין בורמאן סבל מחששות דומים. בכך ששני הגברים היו מסוגלים להתוודות אחד בפני השני בהרגשות החרדה שייסרו אותם, נפתח צוהר לתחילת בניית מערכת קשרים אישיים בניהם. על סמך הנסיון החיובי של הדיאלוג האישי בין "בן-הקרבן" לבין "בן-המבצע", יזם בר-און בשנת 1992 מפגש ראשון בין שמונה עשר אנשים השייכים לשתי הקטגוריות הללו בעיר וופרטאל. גורל אחד משותף חיבר את כולם זה לזה: שתיקת ההורים בכל הקשור לקטע כל כך מרכזי בביוגרפיה האישית שלהם.

הורי המשתתפים במפגש בוופרטאל היו קורבנות או ניצולי השואה או אלה שהיו השותפים והאחראים באירגון ובהוצאה לפועל של רצח העם היהודי. כמעט כולם היו טעוני פחדים וחששות לפני הנסיעה למפגש בוופרטל. הם החליטו, בסופו של דבר, להשתתף במפגש בתקווה לצאת ולהשתחרר מ"בית-הסוהר" של הדומיה והשתיקה.

שיטת העבודה היתה שיטת סיפור הסיפור -Story Telling-. כל משתתף סיפר לקבוצה את סיפור חייו, כשהאחרים מקשיבים באורח אקטיבי לדבריו. בסך הכל נמשך המפגש הראשון בוופרטל שלושה וחצי ימים עד שכל המשתתפים סיימו לדווח על עצמם. "נוצרה הרגשה של פתיחות ואנרגיה שהעומד מן החוץ היה מתקשה לקלטה", נזכר אחד המשתתפים. כולם הביעו רצון להמשיך לאחר ההתחלה המוצלחת. הקבוצה כינתה אח עצמה TRT ונפגשה עד 1997 מידי שנה, בגרמניה, בישראל או בארה״ב. במשך התהליך הדיאלוגי אשר בר-און ליווה מלכתחילה, שירטט החוקר הישראלי תווי-דמיון רבים משותפים בחיי בני-הקורבנות ובני-המבצעים. קרובי משפחה של שתי הקבוצות חיו בהכרח את חייהם בקירבה צמודה לחוויית השואה, אשר ניצבה למולם באורח מתמיד. הם חשו את עצמם מנותקים וקרועי-שורש,וחוו את ההיפרדות מבית ההורים באופן קשה מן הרגיל. הדיאלוג שימש עבור כולם, אמנם, כתהליך משחרר, אך גם כתהליך מכאיב של למידה שאיפשרה למצוא דרך חדשה לחיות עם העבר. עבור כמה מהמשתתפים התבטא התהליך בוויתור על חלק ממרקם האישיות העצמית, בעיקר על קטע מרקם השינאה המוצדק כנגד המבצעים.

"השנאה שלי היתה עצומה ואינסטינקטיבית. היא צמחה עם כל ספר שקראתי, עם כל סרט שראיתי או עם כל מאמר שקראתי בעתון אשר עסק בשואה," נזכרה מירים ק. בתחושות שליוו אותה לפני תהליך ה-TRT, "אבל בקבוצה הזאת קלטתי שאכן ישנם גרמנים הגונים וישרים המלאים בושה ורגשות אשם כבד על מה שבני-עמם חוללו בזמן מלחמת העולם השניה, וכל זאת, למרות שהם עצמם אינם אשמים בכך. התברר לי לפתע שזאת עזרה עצומה להקשיב לאחרים המספרים את סיפור חייהם במסגרת המעניקה הרגשת בטחון. תהליך ההבראה הזה יכול לקרות רק כשאנשים משני הצדדים נפגשים. כשאדם נותר בסביבת המשפחה שלו הנמנית על קבוצת הקורבנות קל לו לגלוש למישור הכאבים, לכעסים ואפילו לשינאה, ובכך להתרגל ל"תפקיד" הקרבן. בקבוצת ה"מבצעים" נראה המכשול הגדול ביותר ההשתחררות מתחושות חזקות ביותר של אשם-עצמי. מכיון שיש לי שלוש בנות, הייתי חייבת להתמודד עם הבעיות הללו, על מנת שהן לא תצטרכנה לשנוא עם שלם בשל מה שקרה בעבר," מסבירה היהודיה האמריקנית את האינטרס שהיה לה להשתתף בתהליך הריפוי הקשה.

העובדה שהשואה בקרב צאצאי הקורבנות ובקרב צאצאי המבצעים ניצבת באופן קבוע אל מול עיניהם, אינה ניתנת לסילוק, טוען דן בר-און. אבל ניתן למתן את ההשפעה השלילית על חייהם באמצעות התהליך ההכרתי של העבודה בשיטת הדיאלוג של ה-TRT. התוצאות מוערכות כאפשרות טובה יותר לחיות עם מטען הסבל תוך הפחתת הנטיה המסוכנת להרס-עצמי.

במפגש הששי שלהם שהתקיים בשנת 1997, החליטה קבוצת ה-TRT להעניק לעבודתם מימד איכותי חדש. המשתתפים רצו להעביר את נסיונם בריפוי המוצלח בשיטת העבודה-הדיאלוגית להתמודדות עם טראומות אישיות הלאה לאנשים מקבוצות אחרות מאזורי קונפליקטים אקטואלים אחרים. קרן קרבר -rber?K- שמושבה בהמבורג תמכה בצעד זה. כך נפגשו בתחילת קיץ-1998 בהמבורג חברי קבוצת-TRT עם אנשי קשר מוזמנים מארצות אחרות הכורעות זה זמן רב תחת נטל מאבקים ומלחמות: קאתולים ופרוטסטנטים מצפון-אירלנד, "צבעונים" ולבנים מדרום-אפריקה וגם פלשתינאים וישראלים. עם זאת למדו המשתתפים שיש הבדל מהותי בין דיאלוג המתנהל סביב קונפליקט היסטורי מהעבר לבין דיאלוג בנושא קונפליקט עכשווי.

עבור מירים ק. ההקשבה לסיפורי הפלשתינאים היתה בגדר הכמעט בלתי-נסבל. "כשהפלשתינאי הראשון סיפר על חייו, על עברו, על ההווה הריאלי מלא-הסבל שלו, תפסתי שאני נמצאת בדפנסיבה וחשתי מבוכה, הלם וכעס. התקשיתי להאמין שהספור אינו חריגה מהרגיל, והרגשתי שזה לא הוגן מצידו להעמיד פנים שזאת כאילו המציאות היום-יומית בחיי הפלשתינאים. כמובן שלא העזתי לגלות את התחושה הזאת."

שוב סיפרה מירים ק. את קורות חייה כבת-לקורבנות השואה. אך הפעם חוותה לראשונה כיצד הזהות שלה כקרבן מתחילה להתפורר. "כשהפלשתינאי הבא בתור דיבר משהו השתנה בתוכי. שוב היה זה סיפור על רדיפות, פחדים והשפלה בלתי-נסבלת. שוב התקשיתי להאמין למה ששמעתי. איך הדבר אפשרי בכלל? ככל ששמעתי יותר הזדעזעתי יותר. חשתי מבוכה להיות יהודיה. לא יכולתי לשאת את המחשבה שיהודים כמוני יכולים לגרום לסבל שכזה. רציתי אמנם להצדיק את הפעולות הישראליות מסיבות בטחוניות וכהגנה עצמית כנגד הטרור. אבל לא יכולתי אפילו לשכנע את עצמי בחיוניותן. הייתי תשושה לחלוטין ורציתי להמצא בעצם במקום אחר.

מירים ק. וחבריה לשיחה. שעליהם נמנה גם סמי אדוואן, חוו כיצד ההקשבה ההדדית זה לזה, הצורך להחזיק מעמד והביטוי לכאב העצמי הצמיחו מטען להבנה הדדית. "כשהימים חלפו לאיטם ושמענו סיפורים מזעזעים מכל הצדדים, חשתי כיצד החומות ביננו מתחילות לקרוס. אנו בכינו יחד, ניחמנו זה את זה והרגשנו כיצד גשרים הולכים ונבנים ביננו.

הבנה זאת היתה בתחילת הדרך דקה ושבירה, במיוחד כשפלשתינאית הטילה ספק באמיתות השואה. מרטין בורמאן שימש כעד אמין בתאור העובדות ההסטוריות. "הפלשתינאים האזינו בריכוז גדול. המצב נתפס לרגע כבלתי ריאליסטי. יהודים מנסים לשכנע פלשתינאים באמיתות קיום השואה כשבן-"מבצע" נאצי מפורסם מונה אחת לאחת את העובדות." יותר משנה לאחר מפגש ה-TRT בהמבורג מתארת מירים ק. את החוויה שעברה: "שוב זועזעה תפיסת עולמי. כל הזמן הייתי משוכנעת שיהודים תמיד היו קרבנות. אני לא יכולה להמשיך ולהחזיק בעמדה זאת. הסדנא בהמבורג השליכה אותי מקטגוריה זאת החוצה. הייתי צריכה לחפש את מקומי בקטגוריה חדשה אחרת. אני אסירת תודה לקבוצת הקונפליקט שלנו, לאפשרות לבטא את הכאב באופן אמיץ וגלוי. הקבוצה טיפלה בנושאים בלתי-נוחים ונתנה לאינפורמציה חדשה לזרום לתוכה, דבר שהעמיד את כולם בפני אתגר."

קבוצת פלשתינה-ישראל היתה כמובן קבוצת המפגש הקשה ביותר בהמבורג. למרות זאת, התוצאות המעשיות שצמחו מהעימות מחזיקות מעמד עד היום. מהמפגש האישי בין סמי אדוואן ודן בר-און נולד הרעיון של PRIME -Peace Research Institute of the Middle East-. פרוייקטים למחקר של המכון נועדו להכין את הבסיס לעתיד המשותף של פלשתינאים וישראלים באזור.

דן בר-און מציג את תהליך ה-TRT כאפשרות עבודה בפיוס והרגעה של מאבקים אתניים, לאומיים ודתיים. גם מאבקים שנראים, כביכול, כ"פתורים" במישור המשפטי-לגאלי כמו בצפון-אירלנד או בדרום-אפריקה נושאים עדיין תופעות שורש קיימות כתוצאה מהמאבק הממושך של עשרות שנים, אשר משפיעות הלאה באורח סמוי: "קונפליקטים משתנים במישור הגלוי, דבר שאינו בא בהכרח לביטוי אוטומאטי בהחלשת המוטיבים הראשוניים לקונפליקט. מאבק שנחשב כשייך לעבר יכול להתלקח מחדש. לדוגמא ניתן לראות את המאבקים האתניים בבלקן. על פני השטח נחשבו המתחים האתניים ביוגוסלביה תחת המשטר הקומוניסטי כמחוסלים. שיעור גבוה של נישואי תערובת שהגיע ל-46% חיזק את ההשערה הזאת. למרות זאת, עם התפוררות המשטר המרכזי ביוגוסלביה לאחר המפנה הפוליטי הגדול, עלו המתחים האתניים מחדש על פני השטח, ועברו תהליך הסלמה שבא לידי ביטוי בשפיכות דמים נוראה, אפילו בין שכנים נאמנים וידידים טובים. מסתבר מכך, טוען דן בר-און, שמאבקים על פני השטח ניתנים לדחיקה, אך בהיבט הפסיכולוגי לא מתקיימת עבודת התפייסות. "אותו היבט נסתר זקוק לטיפול, כמו למשל תהליך ה-TRT, על מנת שיתאפשר פתרון מוצלח ומלא לקונפליקט בכללותו."

מקורות:

Dan Bar-On: Furcht und Hoffnung Europaeische Verlagsanstalt, Hamburg 1997 Dan Bar-On -Hg.-: Den Abgrund ueberbruecken Mit persoenlichen Geschichten politischen Feindschaften begegnen. Edition Koerber-Stiftung, Hamburg 2000 Ausserdem: Die 'Anderen' in uns Dialog als Modell der interkulturellen Konfliktbewaeltigung Da ist etwas kaputtgegangen an den Wurzeln

hagalil.com / 18-02-02

[Impressum]
Kontakt: hagalil@hagalil.com
haGalil - Postfach 900504 - D-81505 München

1995-2006 © haGalil onLine^® bzw. den angeg. Rechteinhabern
Munich - Tel Aviv - All Rights Reserved