|
Offener Brief an den amerikanischen
Praesidenten
Yossi Sarid / MeReZ
Was an dieser Rede gut fuer
die israelische Regierung und schlecht fuer den Staat Israel ist
Ihre Rede enthaelt viel Gutes: Die
Ausloeschung des Terrors wird angestrebt, Reformen der PA werden
gefordert, ein Palaestinastaat wird anerkannt und in nicht ferner
Zukunft soll die israelische Besatzung ein Ende finden, ebenso wie die
Siedlungsaktivitaet, soweit so gut.
Das Problem an dieser Rede ist, dass sie mehr einer amerikanische Vision
und weniger der nahoestlichen Realitaet entspricht.
Die angesprochenen Ziele sind richtig und ehrenwert. Ihre Ziel sind unsere
Ziele - aber es scheint, dass sie keine Ahnung davon haben, wie diese
realisiert werden koennten. Sie haben eine Richtung aber keine
Landkarte... Wir befuerchten deshalb, das die blutige Realitaet in der
wir hier leben, Ihre Worte bald verwischen wird.
Zweifellos ist diese Rede eine gute Rede, fuer die Regierung Israels.
Anzuzweifeln ist, ob dies eine gute Rede ist fuer den Staat Israel.
Klar, diese Regierung wurde in demokratischen Wahlen gewaehlt und ist
frei die Staatsgeschaefte nach ihren Ueberlegungen zu fuehren.
Es
ist aber wichtig, dass Sie verstehen, dass diese Regierung, auch wenn
sie eine Regierung der nationalen-Einheit ist, nicht ganz Israel ist und
nicht alle israelischen Buerger Arik Scharon sind...
Sicher, diese Regierung stuetzt sich auf eine breite Mehrheit, aber gerade
unsere Programme werden von der Mehrheit der Israelis befuerwortet. Wir
wissen dies aus Umfragen. Die saudische Friedensinitiative zum Beispiel
wird hier sehr positiv gesehen. In Ihrer Rede wird sie ueberhaupt nicht
erwaehnt. Keine Anknuepfungspunkte an die in Taba erreichten
Fortschritte, keine internationale Konferenz. Von alledem in Ihrer Rede
keine Spur, doch was bleibt dann? Wie sollen wir diese unertraegliche
Lage in der wir gefangen sind ueberwinden?
An
wen haben Sie Ihre Forderungen eigentlich gerichtet? Wer auf der
palaestinensischen Seite soll diese Reformen durchfuehren? Soll sich die
Autonomiebehoerde, die nach Ihren Worten insgesamt vom UEbel befallen
ist, selbst veraendern? Meinen Sie eine UEbergangsfuehrung, die keiner,
auch Sie nicht, erkennen kann? Was soll mit Arafat geschehen? Was wenn
er wieder gewaehlt wird? Was wenn sein Nachfolger noch schlimmer ist -
und ja, Arafat ist wahrhaftig schon schlimm genug?
Soll sich gerade Ramallah zur Zwillingsschwester von Westminster
erheben?...
Wie Sie ja wissen sitzt Scharon gemeinsam mit Zeev (Zambish) Chever, wenn
sie Ihrer Rede lauschen. Sambisch ist der Vater der Siedlungen, der
illegalen Beschlagnahmungen, ein alter Partner Scharons. Ihre
Empfindsamkeit gegenueber der Luegenhaftigkeit Arafats ist angebracht
und gerecht. Schade nur, dass Sie keine Empfindlichkeit besitzen in
Bezug auf die Luegen Scharons. Wurde nicht Ihnen und der ganzen Welt ein
Ende der Siedlungspolitik versprochen, genau jener Siedlungen, die
taeglich wie Giftpilze aus den Boden schie?en? ...
Es
ist Ihr gutes Recht, sich um die Verantwortung f?r den Nahen Osten zu
druecken..., aber bitte berufen Sie sich dabei nicht darauf "das Beste
f?r die Region" zu erstreben, sondern sagen Sie es gehe um "Amerikas
Bestes"...
Wir erwarten nat?rlich, dass die Supermacht sich hier tiefergreifender
engagiert, verl?sslich und konstant. Dass in Westbank und Gaza eine
?bergangsregierung eingerichtet werde, die sofort die israelische
Besatzung, wie auch das Arafat-Regime umgehe.
Vielleicht ist es vor allen Dingen dieser Vorschlag, der in Ihrer Rede
fehlt. Ohne einen solchen Vorschlag bleibt die Rede inhalts- und
bedeutungslos.
Sie muessen
verstehen, dass wir keine Zeit haben. Die Zeit arbeitet hier zuungunsten
aller Beteiligten. Jeden Tag gibt es mehr Opfer, jeder
Tag bringt eine Katastrophe, unsere Wirtschaft bricht zusammen,
unsere Gesellschaft wird immer brutaler... Sie koennen natuerlich sagen:
Ich bin euch in eurem verrueckten Nahen Osten ueberhaupt nichts
schuldig. Vielleicht haben Sie ja
Recht damit. Wenn dem aber
so ist, dann bitte auch ohne Reden, bei denen Arik und
Sambisch sich den Bauch vor Lachen halten. Sie lachen, und
unsere Augen fuellen sich mit Traenen.
מכתב לנשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, על מה שטוב
לממשלת ישראל ולא בהכרח למדינת ישראל, וגם על מידת הדחיפות שנחוצה לטיפול
במצב
אני רוצה להסביר, אדוני הנשיא, על מה ולמה הסב
לנו נאומך אכזבה. לכאורה, יש בו לא מעט יסודות חיוביים: הוקעה של הטרור
הפלסטיני, תביעה לרפורמה ברשות הפלסטינית, הכרה במדינה פלסטינית, סיום
הכיבוש הישראלי בעתיד הלא-רחוק, דרישה להפסקת ההתנחלויות – כל הדברים
טובים.
הצרה היא שבנאום יש יותר חזון אמריקני ופחות
מציאות מזרח-תיכונית. המטרות שאתה מסמן הן נכונות וראויות – מטרותיך
כמטרותינו – אבל נראה שאין לך ברגע זה תוכנית איך להשיג אותן. יש בנאום
כיוון אבל אין בו מפה. אין דרך להתקדמות, אין לוחות זמנים, אין מנגנונים
ליישום, ולכן אנחנו חוששים שמציאות הדמים כאן תטביע עד מהרה את נאומך.
תיאלץ, כנראה, לשאת בקרוב עוד נאום. אין ספק שהנאום טוב לממשלת ישראל. יש
ספק אם הוא טוב למדינת ישראל. נכון, הממשלה שלנו נבחרה באורח דמוקרטי והיא
מוסמכת לנהל מדיניות על-פי שיקול דעתה. אבל חשוב שתדע כי ממשלת ישראל,
למרות שהיא "ממשלת אחדות לאומית", היא לא כל ישראל, ולא כל אזרחי ישראל הם
אריאל שרון. יש אצלנו עוד השקפות עולם. אנחנו מתווכחים עליהן כבר יותר מ-30
שנה.
גם אם הממשלה נהנית מרוב מצביעים, דווקא ההצעות
שלנו, לפי בדיקות וסקרים, זוכות לרוב של תומכים. היוזמה הסעודית, למשל,
מאוד מקובלת אצלנו, ורוב הישראלים רואים אותה בעין יפה. והנה, בנאומך,
היוזמה הסעודית נעלמה. נעלם גם מתווה קלינטון, ואפילו הוועידה הבינלאומית
הלכה לאיבוד. אז מה נשאר ומה עושים עכשיו לתיקון המצב הבלתי נסבל שנקלענו
אליו?
לא לגמרי ברור אל מי אתה מפנה את תביעותיך
הנרגשות. מי אמור לחולל את הרפורמות בצד הפלסטיני. האם הרשות הפלסטינית,
שהיא, לדעתך, נגועה כולה, תשנה את עצמה? האם אתה פונה להנהגה חלופית, שאיש
אינו מסוגל לזהותה, גם לא אתה? האם הפנייה היא אל העם הפלסטיני, שישליך את
ערפאת? ומה יקרה אם ערפאת ישוב וייבחר? ומה יקרה אם מישהו גרוע ממנו (והוא
עצמו מספיק גרוע) ייבחר במקומו? האם במזרח התיכון, על אופיו המשטרי
המקולקל, תהפוך דווקא רמאללה לתאומת ווסטמינסטר? בינינו, זה לא קצת מופרך?
לידיעתך, שרון צפה בנאומך יחד עם זאב חבר
(זמביש), אבי ההתנחלויות והמאחזים הלא חוקיים, ושותפו הוותיק. רגישותך
לשקרנותו של ערפאת מובנת ומוצדקת. חבל רק שאינך מגלה רגישות כלפי שקרנותם
של ראש ממשלת ישראל, שר הביטחון ושר החוץ שהבטיחו לכל העולם, גם לך, שלא
יקימו התנחלויות חדשות, והן צצות מדי יום כפטריות רעל. מי כמוך צריך לדעת
שגם עם כל ההתנחלויות האלה לעולם לא נוכל להגיע לשום הסדר עם הפלסטינים.
זכותך לחמוק מאחריותך למזרח התיכון, אם כי
המעצמתיות מחייבת. אבל, בבקשה, אל תנמק את התחמקותך ב"טובת האזור" אלא
בטובת אמריקה, שעליה אתה מופקד. אנחנו מצפים שמעצמת העל תגלה כאן מעורבות
יותר עמוקה, פעילה ובעיקר מתמדת. שתכונן משטר נאמנות בגדה המערבית וברצועת
עזה, שיחליף מייד את הכיבוש הישראלי, ויעקוף את שלטונו של יאסר ערפאת. זה
אולי הדבר העיקרי שהיה חסר בנאום שלך, שבלעדיו הוא נותר ערטילאי.
עליך להבין כי לנו אין זמן. הזמן פועל כאן לרעת
הכל. מדי יום מתרבים הקורבנות, אין יום שאין בו אסון, וגם הכלכלה שלנו
קורסת והחברה מתעוותת ומתכערת. אבל הנאום שלך לא היה חדור בתחושה של
דחיפות. אתה, כמובן, יכול לטעון מה אני בכלל לא חייב לכם שם, באזור המשוגע
שלכם. אולי הצדק אתך. אם כך, אז גם בלי נאומים שגורמים לאריק ולזמביש לגעות
בצחוק כאשר הם מאזינים לך. הם צוחקים, ועינינו דמעה.
(27.06.02 , Jedioth
achronoth)
haGalil onLine 28-06-2002 |
